בית אחד. מאות בנות.
ומי שמחזיקים אותן - אלפי שותפים.

הרב נפתלי רוזנפלד זצ״ל נולד בהונגריה בראשית המאה העשרים. הוא גדל בעולם של ישיבות עטורות תורה ויראה, בחיק משפחה שלימים נאלץ לבכות את אובדנה בשואה האיומה. אשתו הראשונה וארבע בנותיו נספו על קידוש השם.

עם עלייתו לירושלים של סוף שנות הארבעים, נשא עמו כאב תהומי - כאב שלא חיפש נחמה, אלא דרך להפוך למעשה של חסד. הוא הקים בית חדש בדירה צנועה במאה שערים, וליבו לא נתן לו להתעלם ממראות התקופה: נערות ששרדו, יתומות שאינן זוכרות את פני אימן, כאלו שחיפשו מחסה בחדרי מדרגות עזובים.

הוא לא שאף להקים "מוסד". הוא פשוט פתח את הדלת. עשרים וארבע נערות מצאו שם בית בשנה הראשונה. כעבור שלושים וחמש שנות הנהגה של מסירות נפש, מאות נוספות כבר צעדו בעקבותיהן. הבטחתו מאז - שכל נערה שתבוא לבית לפליטות תדע שמצאה בית אמיתי - לא הייתה מליצה. היא הפכה למפעל חייו ולמהות קיומו.

בנו, יבלחט"א, נטל את שרביט ההנהגה בשנת תשמ״ה (1985). נכדו המשיך את הדרך החל משנת תשפ״ד (2024). ההבטחה נותרה איתנה כביומה הראשון.