פורים ושושן פורים נמצאים בדרך כלל במרחק יום זה מזה עבור רוב העולם, אבל השנה, כפי שהלוח נפל, שני הקמפוסים של הבית בירושלים ציינו אותם בימים נפרדים - שלישי בנבחרת, רביעי בקמפוס הראשי. מה שאמר שעשינו פורים פעמיים.
המטבח הכין 1,400 משלוחי מנות. שלוש מאות הלכו לבנות נבחרת. ארבע מאות לקמפוס הראשי. שש מאות לבוגרות הבית שחיות היום בבתים שלהן, עם משפחות שלהן - רבות מהן שולחות את בנותיהן שלהן בשבוע שלאחר מכן להתנדב לחג הבא.
בבוקר יום שלישי בנבחרת, המסדרון שבין האולם הראשי לבית המדרש היה מלא בבנות בנות שמונה בתחפושות. היו שלוש אסתר המלכה, שתי רופאות, כבאית, אסטרונאוטית, ובת אחת שהתחפשה לטבחית הוותיקה של הבית, מרים, שנמצאת שם מאז 1992. מרים הייתה התחפושת. הבת ביקשה את התחפושת חודשיים מראש.
שלוש בנות בנבחרת מעולם לא לבשו תחפושת פורים. אמהות-הבית יודעות אילו שלוש. הבנות אינן יודעות שאמהות-הבית יודעות. התחפושות לא הוצגו כמתנה. הן הוצגו כחלוקת התחפושות הרגילה שכל בת מקבלת. אף אחת משלוש הבנות לא בכתה לעיני איש. שתיים מהן בכו בחדריהן באותו לילה. אמהות-הבית שמעו על כך בבוקר שלמחרת, כפי שאמהות-הבית תמיד שומעות על כך.
“עניינו של פורים הוא שליום אחד, בכל שנה, איננו צריכים להיות מי שכולם מצפים שנהיה.”
בחגיגה ביום רביעי בקמפוס הראשי, הרב חיים אלעזר נשא את דבר התורה. הוא עמד על הבמה הקטנה בקצה חדר האוכל ואמר: "עניינו של פורים אינו התחפושת. עניינו של פורים הוא שליום אחד, בכל שנה, איננו צריכים להיות מי שכולם מצפים שנהיה. כל בת בחדר הזה צריכה לדעת שהבית הזה הוא הגרסה של אותו יום שנמשכת כל השנה".
החדר הריע. אחר כך אכלו. הסעודה נמשכה ארבע שעות.