“בדרך הריפוי.”

הוריה של נטלי עלו לישראל מרוסיה כשנטלי הייתה בת חמישה־עשר חודשים. כעבור חצי שנה התגרשו, ואמה של נטלי נותרה לבדה — בלי משפחה תומכת, בלי פרנסה, בלי שפה, ועם תינוקת לגדל. האם שקעה בדיכאון קשה, ונטלי הקטנה הייתה נשארת לבכות מרעב שעות ארוכות, בעוד אמה שוכבת במיטתה באין אונים. בלית ברירה למדה נטלי לדאוג לעצמה. כשהייתה בת חמש דיווחה שכנה לרשויות על מצבה של המשפחה, ולאחר הערכה של עובדת סוציאלית הוצאה נטלי מהבית והובאה לבית לפליטות.

היום, פחות משנה לאחר מכן, נטלי היא ילדה שמחה הרבה יותר משהייתה ביום שהגיעה. היא חדלה לאסוף שיירי אוכל, ולמדה את סדרי הבית ומנהגיו. היא מחייכת ומשחקת עם חברותיה. הדרך שלפניה עוד ארוכה, אבל החיוכים והניצוץ שבעיניה מעידים: היא צועדת בדרך הריפוי.

המאמצת של נטלי: ‏Marcia D.‏, ניו יורק.